חבתה נ' אחים ישראל בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעת התובע, מר שריף חבתה, להפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים.

עובדות שאינן במחלוקת

התובע הינו תושב הכפר ראמון שליד רמאללה.

הנתבעת היא חברה הפועלת בענף הבנייה.

התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כפועל בניין מחודש 2/92.

על פי דו"ח שירות התעסוקה, העסקת התובע נמשכה ברציפות עד לחודש 8/01.

בגין תקופת עבודת התובע באמצעות שירות התעסוקה הוא קיבל תלושי שכר.

התובע קיבל משירות התעסוקה סך 8,045 ₪ ביום 31.8.01.

התובע אינו חולק על כך שקיבל 72% מפיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו מ-2/92 עד 8/01 באמצעות שירות התעסוקה.

לתובע הונפקו על שם הנתבעת היתרי עבודה לעבודה בשטחים מחודש 12/02 עד לחודש 2/04.

המחלוקת

המחלוקת בתיק עניינה בשאלה אם התובע עבד אצל הנתבעת בתקופה שבין 9/01 עד ל-2/04 ובשאלה אם מגיעות לו הזכויות הנתבעות על ידו בגין תקופת עבודה נטענת זו. בנוסף לכך, התובע תובע 28% מפיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו עד 8/01. בהתאם לכך, עלינו להידרש גם לשאלה אם נסיבות סיום עבודתו של התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורים.

גרסת התובע היא כי החל מחודש 9/01 הוא המשיך לעבוד ברציפות אצל הנתבעת עד לפיטוריו בחודש 3/04. לטענתו, הוא הועסק תחילה ללא רישיונות העסקה עד לחודש 12/02 והחל מחודש 12/02 הוא הועסק בפרוייקט של הנתבעת בפסגת זאב באמצעות רישיונות עבודה להעסקה בשטחים שהנתבעת הוציאה עבורו. לדבריו בעדותו, החל מ-9/02 שילמה לו הנתבעת את שכרו במזומן.

הנתבעת מכחישה העסקת התובע לאחר 8/01. לטענתה, העסקת התובע הופסקה במועד זה משלא קיבל אישור כניסה לישראל. לדבריה, אין כל סבירות בעדות התובע לפיה הוא הועסק ללא רישיונות עבודה מ-9/01 עד סוף 2002, או ששכרו שולם במזומן לאחר 8/01, שכן הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ללא היתר ואינה משלמת שכר במזומן.

הנתבעת טוענת כי העובדה שהיא פנתה בבקשה לקבל רישיון עבודה עבור התובע לא מוכיחה כי הוא עבד אצלה בפועל, והעובדה שהתובע לא הציג תלושי שכר לתקופה שלאחר 8/01 משמעותה שהוא לא עבד בתקופה זו.

דיון והכרעה

מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העיד מר מאיר כהן, מנהל עבודה בנתבעת.

לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, אנו סבורים שגרסת הנתבעת, לפיה התובע לא המשיך להיות מועסק על ידי הנתבעת לאחר 8/01, מתיישבת יותר עם מכלול הראיות מזו של התובע, ועל כן יש לקבוע כי התובע לא הוכיח את גרסתו.

קיומם של היתרי העסקה בשטחים עבור התובע לתקופה מ-12/02 עד ל-2/04 מטיל על הנתבעת נטל להסביר מדוע חרף קיומם של היתרים אלה, יש לקבוע כי התובע לא הועסק על ידי הנתבעת בתקופה זו. אנו סבורים כי מכלול הראיות שהובא בפנינו מתיישב עם המסקנה שיש להעדיף את גרסת הנתבעת במחלוקת בין הצדדים, חרף היתרים אלה. במה דברים אמורים?